שלום, אני צח מצ׳יפס תקשורת ולעטים עם חסויות יש חלק מרכזי בחיי.

הם מלווים אותי לאורך כל הדרך.

העט עם החסות של המוסך המורשה למשל, העביר איתי את תקופת המבחנים כשהייתי סטודנט.

ויש גם את העט עם החסות של האולם אירועים, הוא עשה לי שמח.

אני זוכר גם את העט היוקרתית במיוחד בצבע כסף, זה של הבנק, שקיבלתי כשהייתי צריך לחתום. היה בו משהו שמשדר חשיבות ואלגנטיות כיאה למעמד.

ועכשיו, אחרי שכבר עברתי כמה עטים & תחנות בחיי אני חושב שאני מספיק בשל להוציא עט עם חסות משלי.

שלום, אני צח מצ׳יפס תקשורת
ואני רוקד לא משהו.
כן כן, בדיוק זה. אין לי את זה.

עד כמה חמור המצב ?
דמיינו אותי ברחבה שר את המילים
ומוחא כף לפי הביט.

כן, נכון, מחי כף זה גם סוג של ריקוד
או אולי יותר בכיוון של מדריך טיולים
שמסמן לקבוצה להתקדם.

את ניהול המפעל שנקרא החיים שלי, קיבלתי לא מזמן.

אני זוכר את היום הזה כשההורים שלי החליטו להעביר את זכויות הניהול של המפעל לי. זו הייתה החלטה פה אחד ומבלי אף התנגדות של חברי הדריקטריון.

לאט ובזהירות התחלתי להיכנס לעניינים.

ההחלטה הניהולית הראשונה שלי הייתה לקיים סיור במפעל,
כינסתי את מנהלי המחלקות וביקשתי מהם לערוך לי סיור.