את ניהול המפעל שנקרא החיים שלי, קיבלתי לא מזמן.

אני זוכר את היום הזה כשההורים שלי החליטו להעביר את זכויות הניהול של המפעל לי. זו הייתה החלטה פה אחד ומבלי אף התנגדות של חברי הדריקטריון.

לאט ובזהירות התחלתי להיכנס לעניינים.

ההחלטה הניהולית הראשונה שלי הייתה לקיים סיור במפעל,
כינסתי את מנהלי המחלקות וביקשתי מהם לערוך לי סיור.

• אם הייתי קוסם, הייתה מכונת פחיות שמחלקת פחיות חינם ולכולם.

• אם הייתי קוסם, היה אפשר לראות את "מספרי סיפורים" ב – VOD.

• אם הייתי קוסם, הייתי ממציא פלאפון עם מסך טאצ' שמתאים במיוחד
לאנשים עם אצבעות קבב (טוב יודעים מה, לא חובה.. התרגלתי)

• אם הייתי קוסם, הייתי עושה שכל הג'אנק פוד בעולם יהיה בריא.

אוקי, נראה לי שהבנת את הפאנצ' אני לא קוסם ובעולם הדינאמי
שאנחנו חיים בו – 1+1 לא בטוח ששווה 2 כמעט הכל משתנה
ומתעדכן על בסיס יומי.

אבל יש עקרונות שלא משתנים.
כמו למשל..

שלום, אני צח מצ׳יפס תקשורת ולעטים עם חסויות יש חלק מרכזי בחיי.

הם מלווים אותי לאורך כל הדרך.

העט עם החסות של המוסך המורשה למשל, העביר איתי את תקופת המבחנים כשהייתי סטודנט.

ויש גם את העט עם החסות של האולם אירועים, הוא עשה לי שמח.

אני זוכר גם את העט היוקרתית במיוחד בצבע כסף, זה של הבנק, שקיבלתי כשהייתי צריך לחתום. היה בו משהו שמשדר חשיבות ואלגנטיות כיאה למעמד.

ועכשיו, אחרי שכבר עברתי כמה עטים & תחנות בחיי אני חושב שאני מספיק בשל להוציא עט עם חסות משלי.