לפני לא הרבה מידי שנים, במפעל החיים שלי התקיימה ישיבת דירקטוריון שבה מונה מנהל למפעל החיים שלי בהצבעה שזכתה ברוב קולות.
ביום ההצבעה האווירה הייתה טובה, המזגן היה בטמפרטורה המדויקת של 22 מעלות צלזיוס (זה התחיל ב-25 מעלות אבל היה חם מידי אז לקח מעט זמן עד שלבסוף הגיעו אל הטמפרטורה הנכונה ביותר) ולא פחות חשוב מכך, היו גם מלא חטיפים ודברים טעימים על שולחן המנהלים, שילוב של מתוק ומלוח.
כן, אני יודע שלאחרונה זה נהיה טרנד, אבל הוא ממש לא חדש. אני הכרתי את שילוב הטעמים המוצלח הזה כבר לפני הרבה שנים. דמיינו להיטי מיינסטרים של פעם שמתנגנים ברקע ובשולחן יש במבה נוגט וכוס קולה עם קרח.
מתוק ומלוח.
ההחלטה על מינוי מנהל למפעל החיים שלי בהצבעה ברוב קולות הייתה אחת מהמרגשות והמשמחות שהתקבלו.
כי עכשיו, כשיש מנהל חדש זה הזמן להתקדם קדימה
ולהגשים חלומות
ליישם תוכניות
לרענן את המחלקות
וכמובן שזוהי רק ההתחלה.
כי משהו חדש קורה
כבר אמרנו?
ובכן, כבר ביום הראשון לתפקידו, כינס מנהל מפעל החיים שלי את כל העובדים במחלקות והציג להם בנאום מרשים את החזון, המטרות, היעדים, החלומות וגם את השינויים המתבקשים על מנת להשתפר ולצעוד קדימה.
העובדים היו נלהבים, התחושה הייתה שמשהו חדש מתחיל.
בתחילת הכהונה, כמו בהרבה התחלות, המוטיבציה הייתה בשיא, דברים חדשים התחילו בקצב סיטונאי ושינויים היו כבר חלק אינטגרלי מהשגרה.
היו הצלחות וגם היו כישלונות ובסך נראה היה שמפעל החיים צועד קדימה והעתיד עוד לגמרי לפניו.
וכך היה.
תקופה נהדרת של צמיחה.
הזמן עבר, המנהל כבר צבר לא מעט וותק והפך ממנהל חדש לוותיק.
וכשאתה הופך לוותיק, קורים גם הרבה דברים טובים.
המרכזי שבהם, זה הניסיון שצברת מהדרך שעשית וגם המיומנויות שלך שהשתפרה בהרבה מובנים.
כי כבר חווית, התחלת, עשית, נכשלת, הצלחת וגם הגשמת איזה חלום או שניים.
בכל זאת, עבר לא מעט זמן מאז שהיית חדש.
ואז, בחלוף הזמן, באופן טבעי ומבלי הודעה מיוחדת מראש, הצמיחה נהפכה לאיטית יותר ויותר.
פחות דברים חדשים
פחות שינויים
פחות הצלחות
פחות כישלונות
פחות רעיונות חדשים
והתוצאות? לא קטסטרופה (בכל זאת, החבר׳ה במפעל החיים שלי יודעים את העבודה) אבל גם לא מרגשת במיוחד (בכל זאת, הם קצת התעייפו).
הייתי מגדיר זאת כתקופה של סטטוס קוו נטולת רעיונות חדשים וגם הדרייב לא היה משהו.
גם מנהל מפעל החיים הבין זאת, החליט לעשות מעשה וכינס ישיבה של כל צוות המפעל.
