ועכשיו לתשובה,

העדפתי להביא את כל ארגז הכלים ולא רק את הג׳בקה, כי התביישתי להגיד שאני ״לא יודע״,
כי מי לא יודע מה זה ג׳בקה? פאדיחה אולי אפילו יצחקו עלי.

אפילו לא העלאתי בדעתי לשקול תסריט אחר שבו אני מודה שאני לא יודע מה זה ג׳בקה
ופשוט היו מסבירים לי ואז הייתי מביא ואז הכל היה מגניב ואני והג׳בקה היינו החברים הכי טובים עד עצם היום הזה.

וכן חבר׳ה, הסיטואציות הללו חזרו בנונשלנט לאורך כל הדרך ולקח לי זמן להגיע לתובנה
שזה ממש בסדר ואפילו ממש חיובי להיות בפוזיציה של ״לא יודע״.

 אז איך הגעתי לתובנה אתם בטח שואלים? פשוט.

הייתי מוכן לשלם את המחיר של ה״כישלון״ שאתה כביכול משלם כשאתה מודה שאתה ״לא יודע״.

האם ראיתם כאן סדק בחומת הפרפקציוניזם? אכן כן וזה מדהים!

בואו נדבר קצת על חומת הפרפקציוניזם,
התפקיד שלה הוא מאוד ברור ובנאלי ומטרתו לכוון אותך ללכת רק על בטוח ולעשות רק מה שקל
כדי שהתוצאה תהיה כביכול מושלמת ושחס וחלילה לא יהיה כאן ״כישלון״.

אז איך קרה הסדק בחומת הפרפקציוניזם? פשוט וקל.

הבנתי שאני מפספס המון ושהדרך הכי טובה להתפתח היא על ידי למידה מכישלונות.

ומאז הוקל לי וגיליתי הרבה דברים טובים. 

כמו למשל, שכשאחד מהלקוחות שלי שאני מלווה בתהליכים עסקיים ומקצועיים שואל אותי שאלה
ואני לא יודע לענות, אז אני אומר לו, שאני לא יודע אך אברר ואעשה את כל המאמצים כדי לחזור אליו עם תשובה.

הרווחתי פה  פעמיים, גם משהו חדש שלמדתי וגם כמה נקודות לחיוב בשירות הלקוחות שלי.

עוד דוגמה טובה מהפעם הזאת שהחלטתי להפסיק להיות באיזור הנוחות וללכת על התוספת הרגילה שלי על הפיצה אלא לתת צ׳אנס למשהו חדש,
אז קיבלתי המלצה לשים בולגרית וזיתים וזה יצא שילוב מעולה עשה לי משהו טוב בלב. זה היה ממש משמעותי ששכחתי אפילו לשים קטשופ על הפיצה.

אז כן חבר׳ה, אם אתם לא יודעים, לכו על זה ותשאלו, מבטיח לכם שתלמדו דברים חדשים וגם תצברו חוויות,
ולא לשכוח לנסות את הפיצה עם בולגרית והזיתים יש האומרים שזה עושה טוב מאוד על הלב.