בחיים שלנו יש המון תחנות שהכרחי לעבור אותם על מנת להתקדם קדימה.
כיצד נתקדם? על ידי זה שנהיה תמיד בתנועה כמובן.

כדי לעבור מתחנה לתחנה סביר להניח שנצטרך לעבור סוג של מבחן – אפשר לקרוא לזה גם אודישן, ראיון עבודה, מכרז ואפילו דייט.

במבחנים הללו היכולת שלנו להצליח היא קיימת אך לא תלויה רק בנו – כי מאחורי כל מבחן יש בוחן או בוחנת שיש להם מגוון שיקולים רחב ובסופו של דבר הם יצטרכו לקבל את ההחלטה.

כאשר אנחנו נבחנים ועל הדרך אנחנו נענה על קריטריון ה״טעם״, סביר להניח שנהנה מיתרון יחסי אצל הבוחנים והבוחנות והסיכוי שלנו ״להיבחר״ יהיה די גבוה.

וזה לגמרי מצוין, כי יש משהו מאוד ממוקד וטבעי בלבחור ב״טעם״, זה כמו להזמין את ההמבורגר האהוב והמוכר  מההמבורגריה השכונתית, אתה יודע מה תקבל וברוב המקרים זה גם יהיה טעים.

ואם אחרי הדוגמה הזו היה חסר לכם את אלמנט ההפתעה – ברוכים הבאים לעולם של ה״טעמים הנרכשים״.

אני חושב שטעם נרכש הוא תוצאה של הרבה דברים ותכונות שלא עברו / לא היו בסדרי העדיפויות אך קיבלו צ׳אנס בסופו של דבר וזה התברר כחיבור מוצלח ואף מפתיע.

מעריך שציפיתם שאכתוב עכשיו דוגמה על איזה המבורגריה.. מפתיע משהו.. 😉

לסיום, אני רוצה לספר לכם סקופ שבטח יחדש לכם (או שלא) – במהלך החיים אנחנו נהיה בכל התפקידים.

נהיה נבחנים

נהיה בוחנים

ניבחר כי אנחנו הטעם של..

ניכשל כי אנחנו לא הטעם של..

רגע.. ומה עם להיות ״טעם נרכש״?זה לגמרי תלוי בנו.

האם נסכים לקבל את ההזדמנות למרות שאנחנו לא הבחירה הראשונה? אם כן, אני רוצה להגיד לכם ולכן שאפו.

לא סתם הקדשתי לכם את הטור.