צ'יפס מגזין

הגיע הזמן שמחה.

לפני התקופה הזו, לא ייחסתי חשיבות מיוחדת לשמחה. חשבתי ששמחה זה סטנדרטי, נפוץ ואפילו מעין ברירת מחדל. ברור ששמחה. מובן מאילו. מסורתי.

שלא תבינו לא נכון, זה לא קשור באופן אישי לשמחה שעושה עבודת קודש מימים ימימה. פשוט לאושר היה מיתוג טוב יותר. אושר נשמע משהו שמעטים זוכים לו והוא כל כך נחוץ, שכדי להגיע אליו צריך לעבור דרך ארוכה ארוכה ומלאה בתחנות. ארגזים של תוכן אפשר על המסע אל האושר. וקהל היעד? רחב.
תחשבו על זה – מי לא רוצה אושר…

שמחה לעומת זאת, מובנת מאילו, מסורת. מותג ותיק. ברור ששמחה!

ואז הגיעה התקופה הזאת, שבה אחרי שנים מלאות בטוב, שמחה החליטה לצמצם נוכחות.

זה קרה בהדרגה, בהתחלה לא הרגשנו את זה במיוחד. פה ביטלנו איזה תכנית ושם חישבנו מסלול מחדש. 

ואנחנו? לקח לנו זמן לשים לב ולהרגיש בחסרונה, אולי כי היינו עסוקים במסע אל האושר.

והיום, אחרי שהתגעגענו יותר מידי אני רוצה לנצל את הבמה ולהצטרף לקריאה הפומבית של אושר ולבקש משמחה להגדיל באופן דרמטי את הנוכחות בחיינו. כי למרות שהדרך לאושר נוצצת – בלעדיך שמחה, אנחנו לא יכולים להתקיים.

אז קדימה שמחה, הגיע הזמן.

— סוף —
תודה שקראת עד כאן
לפוסטים נוספים מוזמנים לבקר בצ'יפס מגזין
צח מצ׳יפס 💜

צרו קשר

כל השאר צ'יפס