צ'יפס מגזין

פיטורים

את ניהול המפעל שנקרא החיים שלי, קיבלתי לא מזמן.

אני זוכר את היום הזה כשההורים שלי החליטו להעביר את זכויות הניהול של המפעל לי. זו הייתה החלטה פה אחד ומבלי אף התנגדות של חברי הדריקטריון.

לאט ובזהירות התחלתי להיכנס לעניינים.

ההחלטה הניהולית הראשונה שלי הייתה לקיים סיור במפעל,
כינסתי את מנהלי המחלקות וביקשתי מהם לערוך לי סיור.

הלוקיישן היה סבבה לגמרי, נתוני הפתיחה היו לא רעים סך הכל:
המתחם היה לא גבוה במיוחד, שמנמן, עם פחות שיער על הראש
אבל עם חיוך כובש, חוש הומור, ציניות, חיבה לג'אנק פוד וגם קצת גומות (ככה אומרים) סך הכל יש עם מה לעבוד.

הסיור היה שגרתי ברובו ועבר בצורה בינונית להפליא ובסופו הגעתי למסקנה שאני לא יכול לסבול את העובדה שבכל המפעל אין מכונת פחיות אחת של "משקר" וגרוע מכך,
מצאתי עובדים מדהימים שלא מנצלים את הפונטנציאל שלהם כי הם כבויים.

כן.

אני יודע לזהות עובדים כבויים.קל מאוד לזהות אותם, הם כמו רכב יוקרה בלי דלק – יש בו הכל. אבל לזוז? הוא לא יכול.

מנהלי המחלקות עשו את הכל כדי לעשות עלי רושם טוב, אבל המאמץ לא עשה עלי רושם וביקשתי ממנהלי המחלקות להתפזר כי אני רוצה כמה דקות לסייר במפעל לבדי.

המנהלים הביטו בי בחשש ואפילו ניסוי לשנות את דעתי.
אבל אני חברים? לא פרייאר. התעקשתי שהם ילכו.

אחרי כמה מטרים של הליכה, הלב שלי החליט שאני צריך לעצור ליד מחלקת חזון & הגשמת חלומות.

העובדים שם היו מדהימים, בדיוק כל מה שאני צריך ** אבל ** היו כבויים. ביקשתי מהעובדים לעצור את העבודה ושיסבירו לי מה הסיבה לכך.

הם הביטו בי בחשש ורק אחרי מספר שניות של שקט מתוח מלמל אחד מהעובדים "זה הפחד הזה, סגן מנהל המפעל. הוא ממרר לנו את החיים".

לי זה כבר הספיק.
הבנתי מה מקור הבעיה וביקשתי מפחד סגן מנהל המפעל להגיע אלי למשרד.

"מה הסיבה שאתה ממרר לעובדים את החיים?" שאלתי.

פחד הביט בעייני ושתק שתיקה רועמת. השתיקה הזו הספיקה לי,לא באמת ציפיתי שהוא יגיד משהו.

"טוב חביבי, אתה מפוטר" אמרתי לפחד בנחרצות.

הוא הביט בי במבט כנוע כמי שהשלים עם גורלו והתחיל דרכו ליציאה מהמשרד.

רגע לפני שהסתלק סופית צעקתי לעברו: "ותיקח איתך גם את הסגנית שלך חרדה. תמסור לה ממני, שתלך לאלף עזאזל אני לא רוצה לראות אותה יותר בחיים ובמיוחד שלא במפעל שלי".

מאז היום הדרמטי ההוא חלף מעט זמן ואפשר כבר לראות שרק דברים טובים קרו במפעל החיים שלי.

מנהל המפעל החדש "חזון" יחד עם מנהלי המחלקות "אומץ" ו"שמחה" עושים יופי של עבודה.
— 
מתוך המובחרים מהבלוג שלי "צח השמן"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter